התעייפתם מהחופשה באילת? מהחום, הצפיפות, הילדים? קפה בולבארד באילת הוא המקום הנכון לקחת פסק זמן מהחופשה, ולהתענג על השקט, האווירה, והקינוחים
בשביל להרגיש קצת חו''ל לא צריך לטוס לטוסקנה. מספיק לצאת מהבועה התל אביבית, ולבקר במונטיליו שבגני יהודה. קפה מסעדה חלבי עם אווירה ביתית, אוכל מצוין, ועוגות שמרים שבשבילן שווה להגיע למקום גם ברגל
ברירות המחדל בנסיעה לטיול בצפון לא צריכות להיות ג'אנק פוד או פיקניק: קפה שריד שבצומת כפר ברוך ממוקם ממש באמצע הדרך, ומציע בראנץ' איכותי, מגוון מנות צהריים טעימות וקינוחים מעולים, בתוך הנוף של הצפון
המבחר העשיר של העוגות הבחושות, העוגיות, המאפים המלוחים והמתוקים בפיס אוף קייק בלבל את נועה שחר. בסוף היא טעמה פחזנית קרה עם קרם אלוהי בטעם של פעם וקרואסון שקדים נימוח, והפכה למבקרת קבועה ביפו
אנג'וי הוא בית קפה באמצע הדרך: עם פנייה לקהל יעד גדול, מבחר אפשרויות ומנות טרנדיות בהכנה טעימה ומספקת, הוא מהווה את היעד המושלם לארוחות משפחתיות, לפגישות עסקים ולמפגש חברתי, כמו זה שאליו יצאה שפרה צח
האוכל ברוסטיקו מצוין, אבל מה שמעצים את החוויה זה המטבח הפתוח למסעדה, המאפשר לקהל הלקוחות להציץ בטבחים, ולארומה להתפשט היטב באוויר. תענוג
בית הקפה טאצה ד'ורו קנה את אודי גורן כבר במזגן. אבל גם ליין, לעיצוב, לקינוחים, למנת פטה הכבד בפירות יבשים ופיסטוק ולפילה הסלמון הייתה תרומה. גלויה מנווה צדק
פיצוץ האוכלוסין מדי ערב ב''קפה של גידי'' מעיד עד כמה היה חסר מוסד כזה במחוזותינו הרמת-גניים. יש לנו הרבה קונדיטוריות ובתי מאפה, אבל עד לא מזמן, כדי לשבת ולאכול משהו קצת יותר רציני היה צריך לנסוע לשכנות תל-אביב או גבעתיים...
הכוונה היתה לנשנש קצת מנות ראשונות וזהו. אלא שלוח הספיישלים קרץ לנו, אז ביקשנו קרוסטיני פטה כבד. לשולחן הגיעו ארבע פרוסות לחם קלוי ועליהן נתחי פטה נימוח מושלמים, ופתאום התעורר לנו התיאבון. פשפשנו עוד בתפריט הראשונות והחלטנו פה אחד: מי אם לא הקרפצ'יו ישביע את רעבוננו?
לפתיחה זללנו קציצות פלאפל חמות וטעימות, שניכר בהן המגע הביתי. אמנם בחוץ שרר חום אימים, אך אנו לא ויתרנו על מרק הבצל המוקרם, שהוגש בליווי קרוטונים. בין המנות היינו עסוקות בקריאת ספר האורחים, הגדוש סופרלטיבים על האירוח ועל האוכל...
בזמן הארוחה הבנו למה התכוון המשורר כשהגה את הצרוף ''קפה שכונתי''. כמעט כל מי שחלף על פני המקום, נכנס לומר שלום, גם מי שלא נשאר לשבת. זוגות אחרים ניגשו ישירות לשולחנם הקבוע מנופפים בחיבה לברמן ולמלצרית...
לפעמים חלומות מתגשמים, עובדה: מירב ומיה שאולוב, שנולדו לאמא האופה המדופלמת, חנה שאולוב, הקימו לפני כשנה את ''האחיות שאולוב'', קייטרינג בוטיק שבו הן מכינות מתוקים מיניאטוריים יפהפיים, שיגרמו לכם לרצות לדלג על הארוחה ולהגיע ישר לקינוח
למרות מאמצי, אני לא מצליחה להיזכר בשום אופן איזה טעם מזכירה לי העוגה, אבל מקווה שהיא לא תיגמר לעולם או לפחות עד שאזכר. אבל היא נגמרת, עם הטעם הנוסטלגי הזה שאני לא מצליחה לפצח. ואז, דווקא המלצר האוסף את הכלים באדישות, פולט את המפתח לזיכרונותי. ''זה קצת כמו עוגות ביסקוויטים'', הוא אומר ואני מתחילה להתרגש. ''כן, כמו עוגות שכבות של יומולדת, שאמא מכינה ולא אכלתי מגיל עשר''. גל נוסטלגי וחמים עוטף אותי ופתאום אני מבינה את אופיר, בשביל טעם כזה שווה לחזור שוב
התחביב של מיה בר הוא בתי קפה ובמסגרת זו היא בדקה הפעם את פלולס שמול כיכר רבין. המבחן התקיים בשישי בבוקר, זמן שיא במונחים של בתי קפה תל אביביים, ופלולס, שעבר אותו בהצטיינות, יכול לצפות בעתיד לביקורים נוספים של הגברת בר. תחילתה של ידידות מופלאה...
פתחנו בשתייה והזמנו שייק פירות על בסיס יוגורט ומים מינרלים – משקה האלים שכנראה חולל את קסם ההתעוררות האנרגטית. השייק הגיע בקנקן קטן, וליווה אותנו במשך הארוחה כולה. הפירות שבחרתי, בננה, תות ותפוח, השתלבו נפלא זה עם זה וגם אתי
מה שנחרת בזיכרוני מהסיפורים ששמעתי על מטילדה הוא שהמקום ביתי אבל בסטייל. ואכן, בתפריט המיוחדים שהוא תפריט נוסף לזה הרגיל היו גולאש, תבשיל בקר ביתי, מוסקה ועוד מאכלים עם ממטבחה של אמא. יסמינה בחרה את המוסקה, אני בחרתי כבדים עם אורז ובטטות. שתינו בחרנו גם להתרענן עם שייק טבעי
הסלט הערבי היה טרי, מתובל בלימון, שמן זית ופטרוזיליה, ונהנינו לאכול אותו עם הטחינה העדינה. דברי המאפה היו טעימים עד מאוד, כאלה שמעוררים חשק לעוד פרוסה ועוד אחת. בזמן הארוחה שתינו מימוזה וקמפרי תפוזים. בשולחן לידינו ראינו אנשים משיקים כוס גבוהה של קיר רויאל ומחייכים זה לזה. הבנו אותם
לעיקרית ידענו שאנחנו חייבים לנסות את הפסטה הטריה, השאלה היתה רק איזו. בתפריט יש אינספור אפשרויות, כולל כאלה שלא נתקלתי בהן בשום מקום אחר, כמו פסטה של חצילים, אספרגוס, ריקוטה ושום. אחרי שהתלבטתי בקול רם, נחלצה לעזרתי סיסי והציעה הצעה שלא יכולתי לסרב לה, מיקס רביולי, כלומר קצת מכל סוג
צלחת עמוקה של פסטה ופרוסות סלמון ורדרדות בשמנת הונחה על שולחני ולידה סלט מוניקה. או אז התברר שהסלט הוא מנה עיקרית והרבה יותר מפנק משהעזנו לחשוב. היו בו אגוזי מלך, מיני סוגי עלים, בטטות קלויות, פטריות ורצועות עוף, והסליחה עם מי ששכחתי
עיינה גל כתבתנו ביקרה השבוע עם ידידה המתארס בקפה איינשטיין שברמת אביב וגילתה מה משותף בין מערכות יחסים לסלט ניסואז
רגע לפני שאסור, נתקפה נועה רובין כתבתנו, בחשק בלתי נשלט לסנדביץ' עסיסי וקפצה לבית הקפה השכונתי שלה לשעבר, יהודה הלוי. שם גילתה לשמחתה שאפשר להרגיע את צפירת האזהרה: סנדביצ'ים מבאגט טרי (ואף חם) יוגשו במשך כל החג
אלון כהן התעלה על עצמו הפעם עם מתכון לעוגת שוקולד חלומית, שתעביר לכם את החג במתיקות מופלאה. מומלץ לנסות בבית
מלצריתנו החביבה המליצה בחום על מנת הפלפל הממולא באורז ובשר, ואני, שחובבת מזון מבושל שמגיע מסיר ומבושל ברוטב, לא התלבטתי לרגע. לצד שני הפלפלים הכתומים קיבלתי גם צ'יפס ותוספת אורז לבן לבקשתי, שנרטב יפה ברוטב אדום
תות בשוקולד לבן, עוגת גבינה-קינמון בסגנון אמריקאי ועוגת גבינה שוקו-קפה. השפים ניר צוק וארז שטרן עם שלושה קינוחים שיעשו לכם את סוף השבוע
המחירים במבט ראשון נראו לנו יקרים - 42 ₪ לארוחת בוקר? אבל כשהגיעו המנות ונוכחנו למה התכוון המשורר כשכתב ''ארוחת בוקר ישראלית'' נראה פתאום המחיר הגיוני לגמרי וכדאי. איינשטיין כבר אמר לפנינו שהכל יחסי, לא?