''אם בא לך לשתות עראק-תשתי עכשיו, אל תדחי למועד אחר. את אף פעם לא יודעת מה יהיה מחר''. (שתיין עראק ותיק, בחנות המשקאות של חינאווי ביפו)
הקונספט של המסעדה הוא אוכל תאילנדי מהיר שמוכן לפי הזמנה. בעת ההמתנה, הקצרה יחסית (פחות מ-10 דקות) אפשר גם לראות כיצד מקפיצים את האוכל בווק – חוויה נחמדה כשלעצמה.
עכשיו עם בוא האביב הוא מנץ את שולחנותיו גם אל הרחבה הקטנה ברחוב ומחייך בחיוך מנומס וחמים לעוברים ושבים. בגלל זה הם נכנסים- ברוזה יש משהו כובש.
בדיוק ככה מדמיינים לעצמם אנשים את הקפה השכונתי. חמוד, מאיר פנים, מרפסת מוצלת בשימשיות ומעוטרת בשולחנות משובצי מפה, מלצר שמכיר אתכם ויודע בדיוק איך אתם אוהבים את הקפה שלכם.
כאשר אתם רעבים לאוכל ולא לאיזה סלט יאפי מוקפץ, 'קיטון' תספק לכם מזון אמיתי של בית יהודי מזרח-אירופאי, חם ואוהב, אוכל של גלות, 'אוכל של געגוע', כפי שהיטיבה לנסח זאת, רסקין עצמה.
יינות תשבי נכללים גם בתפריטי היינות של מסעדת הבשרים "פיטר לוגר", הנחשבת לאחת הטובות בעולם, ובמסעדות "גראמרסי" ו"ספארקס". במסעדת "קראפט" משחק ''מרלו אסטייט 2000'' של תשבי את התפקיד הראשי- הוא מוגש שם כיין החודש.
זה הזמן לקנות משקל בייתי למטבח, אם עוד לא קניתם כזה ולהתחיל לבשל לפי מידות עם הילדים.
עוד רגע ינחת פה החום הגדול , אבל לפני שהוא יגיע יצאנו לבדוק את החום המתוק העשיר והמפתה המכונה שוקולד. ארבעה קינוחי שוקולד מפתים שאספנו ברחבי הארץ.
במחבת לוהט של פירות ים, הכולל מולים, שרימפס, קלאמרי, סקלופס וסרטן ים כחול (89 ₪) ברוטב פרובנסאל (שמן זית, עגבניות ועשבי תיבול). מנה נדיבה אשר בהתחשב במנות הראשונות, אפשר היה בהחלט להסתפק במחבת כמנה עיקרית לשניים) של חומרי גלם איכותיים וטריים
המאפייה פועלת במסגרת בית הילדים ''נווה חנה'', המהווה בית לעשרות ילדים שאינם יכולים לגדול בבתיהם מסיבות שונות. כחלק מהתפיסה החינוכית של המקום, הגה הצוות את רעיון המאפייה
אם הרגשתם שלאחרונה אתם אוכלים יותר מידי ואין לכם ממש הסבר הגיוני לדבר תוכלו בקלות לתלות את האשם במזג האוויר
כדי להכיר קצת צמחי תה, ואולי גם לחנך את הילדים לעניין כדאי להגיע לחווה ולקטוף צמחים כמו נענע, מרווה, לואיזה, רוזמרין, אורגנו, מליסה ועוד, באופן עצמאי בשטח שמיועד לכך
המרק הזה, שהוגש לנו בבראנץ' שבת צמחוני אצל חברים, הפך עד מהרה ליקיר הבית, וגם הספיק לככב בכינוס משפחתי רב משתתפים
אני יודעת משהו שאתם לא: איך תראה ה''מכה'' בעוד חודש מהיום. אני יודעת כי גילו לי, אבל אמרו לי לא לגלות. אני יכולה רק לרמוז שהמקום עומד בפני מהפך. אם עד עכשיו הוא היה רק מושקע ומגניב, הוא עומד להפוך למושקע ומגניב ביותר. סמכו עלי.
בימי חמישי התפתחה כבר מסורת (תשע שנים ברציפות) של ערבי זמר עברי עם קהל מזמרים קבוע ונאמן המלווה בפסנתר חי ע''י פסנתרן-זמר המזכיר בקולו הצרוד, כך נשבעו לנו, את לואי ארמסטרונג האגדי.
הם יבואו אליכם הביתה, הם יהפכו אותו לארמון מואר באור אדמדם, או שיביאו לכם פטה כבד לחוף הים הם בקיצור, יעשו את כל מה שתרצו עם אוכל. ארבעה קיטררים מובילים בתחומם משרטטים לכם ארוע.
אני יושבת לי ובולסת כריך רוסטביף ענקי ולידי יושבים שני בחורים יפים. מה זה? השתגעתי לגמרי? איזו בחורה שפויה תסתכן בפיסת חציל קלוי משתרבבת מהשפה התחתונה או באניץ חסה ירקרקה מבצבץ בין השיניים במצב עדין כזה?
התפריט מורכב ממנות איטלקיות טעימות להפליא במחיר שלא מרוקן את הכיס ומאפשר לחזור שוב. המלצרית טרחה לציין כי התפריט הוא בהחלט בסיס לשינויים ואני ממליצה לשמוע את כל מה שיש לשף להציע לפני שמזמינים.
את הארוחה התחלנו באגרול פירות-ים ברוטב ''אסייתי'' מנה מדויקת – פריכה במידה ומעניינת לחיך. במרק הבצל – מנה קלאסית שלא קל להכינה כראוי – השחקן הראשי כבר התחיל להפוך לקרמל ונתן גוון חום כהה וטעם עשיר ומתקתק למרק. הטונה בג'ינג'ר היתה נהדרת: בשרו הרך והנימוח של הדג הוגש לצד אספרגוס מאודה וסלט.
יש! ''פסטיבל הארטישוק''. ביזארי ככל שזה נשמע, מסתבר שבאיטליה חוגגים אותו כבר דורות. עכשיו נמצא גם מגדל ארטישוק ישראלי, שהחליט שמה שטוב לבמביני של נפולי והסביבה יכול להתחיל מסורת חדשה גם אצלנו
אמא שלי, הידועה בכינוי ''לולי'' התרווחה בכיסא למראה המנות שהגיעו לשולחן ואמרה: ''סוף סוף אוכל אמיתי ולא עלי בייבי ''
עוד המלצה חשובה – לא לוותר על מיצי הפירות הנסחטים באחד המשקים בסביבה ומגיעים לחנדלה, בעיקר טעם לנו מיץ התפוחים.
אנו נכנסים לבית-קפה בפעם הראשונה ומציצים בתפריט. מהדף קופצים לעינינו שלל שמות מתוחכמים ומסובכים של משקאות הקפה השונים. מילון מונחים בסיסי שישמש אותנו במסענו בעולם משקאות הקפה.
הראפ היה טעים מאוד, הבצק המגולגל בשילוב הסלמון והגבינה היה נעים מאוד לחיך ונתן הרגשה מעודנת ולא כבדה לארוחת הבוקר
פטריות שמפיניון במעטפת קראנצ'ית ממולאות בגבינת עיזים ואגוזי מלך על רוטב אלפרדו היו פיקנטיות וקצרו תשואות רבות בשולחן. גם הפטריות בטמפורה (בצק בירה)